טיסת הסיור מעל הקוטב הצפוני
אני חייב לכתוב את היומן בסודיות ואלמוניות. הוא נוגע לטיסה מעל הקוטב ב-19 לפברואר 1947.
מגיע זמן שבו ההיגיון של האדם חייב להתמוגג לחוסר חשיבות ועליו לקבל את האמת.
אין לי הסמכות לחשוף את המסמך ואת תכולתו... אולי הוא לעולם לא יראה אור, אך עליי לעשות את חובתי ולתעד עבור כל שיוכלו יום אחד לקרוא בו.
בעולם של תאווה וניצול של חלק מהמין האנושי לא ניתן לדכא את האמת יותר.
יומן טיסה - בסיס ארקטי - 19/2/1947
0600 - כל ההכנות השולמו לטיסה שלנו צפונה ואנו מוטסים עם טנק דלק מלא ב-0610.
0620 - תערובת הדלק נראית עשירה מדי במנוע בצד ימין, נעשים תיקונים.
0730 - בדיקת קשר עם הבסיס. הכל תקין.
0740 - מזהה בריחת שמן קלה, מחוג לחץ שמן נראה תקין.
0800 - נרשמה מערבולת קלה מכיוון מזרח בגובה 2321 פיט, תיקון 1700 פיט, אין בעיות נוספות.
0910 - קרח ושלג למטה, מזהה גם משהו בצבע צהוב שמתפזר בצורה לינארית. משנה מסלול לבדיקה נוספת של הדפוס הצהוב, מציין יש גם צבע סגול. מבצע טיסות מעגל סביב האזור וחוזר למסלול שהוקצה. מבצע בדיקת מיקום מול הבסיס, ומעביר את המידע לגבי הצבעים שנראו בקרח ובשלג למטה.
0910 - המצפנים מאבדים שליטה, איננו מצליחים לשמור על המסלול באמצעותם. משתמש בשמש, הכל נראה תקין. המגעים מגיבים לאט אך אין סימנים של קיפאון.
0915 - מזהים הרקים באופק.
0949 - כחצי שעת טיסה מהזיהוי הראשוני של הרים, אין זו אשליה ישנו רכס הרים קטן בצורה שמעולם לא ראיתי.
0955 - נתקלים בבעיות קשות שוב בגובה 2950 פיט.
1000 - אנו חולפים מעל רכס ההרים הקטן וממשיכים צפונה. מעבר לרכס אנו רואים עמק ובו נהר קטן הרץ בחלקו המרכזי. לא אמור להיות עמק ירוק למטה! משהו לא בסדר פה! אנו אמורים להיות מעל שלג וקרח! ישנם יערות גדולים שצומחים המדרונות ההרים! מכשירי הניווט שלנו ממשיכים להסתובב לא הבחנה.
1005 - תיקנתי גובה ל-1400 פיט וביצעתי פניה חדה שמאלה לבדוק שוב את העמק הצהוב למטה. הוא ירוק. האור כאן נראה שונה. אינני יכול לראות יותר את השמש. ביצענו פניה נוספת שמאלה ואנו מזהים חיה גדולה מתחתינו. היא נראית כמו פיל! לא!!! היא נראית כמו ממותה! זה לא יאומן! אך הנה היא! מוריד גובה ל-1000 פיט. זה מאושר מדובר בחיה הדומה לממותה! מדווח לבסיס.
1030 - נתקל בגבעות ירוקות נוספות. מד הטמפרטורה מצביע על 74 מעלות פרנהייט [23 מעלות צלזיוס]! מערכות הניווט חזרו לתפקד. מנסה ליצור קשר עם הבסיס, מערכות התקשורת לא עובדות.
1130 - אנו מזהים באופק מה שנראה כמו עיר. זה לא יתכן! המטוס מרגיש קל בצורה מוזרה. המכשירים לא מגיבים!! אלוהים אדירים!!! כלי טיס מוזרים מסביבנו. הם סוגרים עלינו מהצדדים! הם בצורת דיסק ועם קרינה מסוג כל שהוא. הם קרובים מספיק כדי שנראה את הסימנים עליהם. סימנים בצורת צלב קרס. זה יוצא דופן! היכן אנחנו! מה קרה. המכשירים לא מתפקדים שוב! אנו לכודים במעין רשת בלתי נראית מסוג כל שהוא.
1135 - קול בוקע ממערכת הרדיו באנגלית, יש לו מבטא נורדי או גרמני:
"ברוך הבא אדמירל, לממלכה שלנו. אנו ננחית אותך בדיוק בעוד שבע דקות! הירגע אדמירל, אתה בידיים טובות".
המנועים של המטוס הפסיקו לעבוד! המטוס תחת שליטה מוזרה, מטיס את עצמו, המכשירים לא מתפקדים.
1140 - התקבלה הודעה נוספת. אנו מתחילים לנחות בצורה מוזרה.
1145 - אני רושם בזריזות הערה אחרונה זו ביומן הטיסה. מספר אנשים מתקרבים ברגל לכיוון המטוס. הם גבוהים עם שיער בלונדיני. במרחק ישנה עיר בוהקת בצבעי הקשת. אינני יודע מה הולך לקרות עכשיו, אך אינני רואה סימנים של נשק על אלו המתקרבים. אני שומע קול הפוקד עליי לפתוח את תא המטען ואני מציית.
סוף יומן.
מנקודה זו אני רושם על סמך הזיכרון. זה מתריס את הדימיון ויישמע כשיגעון אם זה לא היה קורה.
איש הקשר ואנוכי נלקחים מהמטוס ומתקבלים בצורה לבבית מאוד. הם העלו אותנו על פלטפורמה קטנה כמו תא הובלה ללא גלגלים! אנו נוסעים לעבר העיר הבוהקת במהירות מרבית. כשאנו מתקרבים העיר נראית עשויה מקריסטל. אנו מגיעים לבניין שמעולם לא ראיתי, הוא נראה כמו לקוח מתפאורה של סרט מדע בדיוני. אנו מקלבים לשתות משקה חם וטעים שאינו דומה לשום דבר שאני מכיר. לאחר מספר דקות שניים מהמאחרים יוצאי הדופן שלנו מגיעים וקוראים לי להתלוות אליהם. אין לי ברירה אלא לציית. אנו נכנסים למה שנראה כמו מעלית. אנו יורדים מספר רגעים, המכונה נעצרת ונפתחת מלמעלה, אנו ממשיכים לרדת במסדרון ארוך המואר בצבע ורד הנובע מהקירות עצמם. אחד המלווים עוצר אותנו לפני דלת גדולה. על הדלת כיתוב שאינני מצליח לקרוא. הדלת נפתחת ברעש גדול ומסמנים לי להיכנס. אחד המאחרים שלי מדבר:
"אל פחד, אדמירל, יש לך פגישה עם המאסטר".
אני פוסע פנימה ועיניי מתרגלים לאור צבועני ויפה שנראה שממלא את החדר לחלוטין. אני מתחיל לראות את הסביבה. מה שמברך אותי לשלום זה המראה היפה ביותר של כל הקיום שלי. זה יפה מדי מכדי לתאר במילים. קול מלודי קוטע את מחשבותיי.
"אני מברך אותך לשלום לממלכה שלנו, אדמירל".
אני רואה אדם עם שניפ רבות על פניו. הוא בקצה של שולחן גדול ומסמן לי לשבת באחד הכסאות. אחרי שאני מתיישב, הוא מחייך ומדבר הרכות שוב:
"הנחנו לך להיכנס לכאן בגלל שאתה דמות אצילה וידועה בעולם שלך מעל פני השטח" העולם שמעל פני השטח אני משתומם. "כן," המאסטר מחייך, "אתה בממלכת האיראאני, העולם הפנימי של כדור הארץ. לא נעכב רבות את המשימה שלך, ואתה תחזור בשלום לפני השטח. אבל עכשיו, אדמירל, אספר לך מדוע הובאת לכאן. האינטרס שלנו מתחיל בצדק מיד אחרי שהגזע שלך פוצץ את הפצצות האטומיות על הירושימה ונאגאסאקי, יפן. בזמנים מדאיגים אלו שלחנו את הכלים המעופפים שלנו 'פלוגלרדים' לפני השטח של עולמכם כדי לברר מה עשיתם. זה כמובן היסטורה עכשיו, אדמירל יקר, אך עליי להמשיך. אתה מבין, מעולם לא התערבנו במלחמות של הגזע שלכם, ובאכזריות שלכם, אך אנחנו חייבים עכשיו, מכיוון שלמדתם להשתמש בכוח חזק שאיננו בשבילכם, המבוסס על אנרגיה אטומית. השליחים שלנו כבר שלחו הודעות לאלו בעלי כוח בעולמכם, ולא קיבלנו תגובה. עכשיו אתה נבחרת לראות שעולמנו קיים. אתה מבין, התרבות והמדע שלנו מתקדמים באלפי שנים מכם".
אבל, הפרעתי לו, איך זה קשור אליי?
עיניי המאסטר הביטו בי כאילו חודרים למוחי, ולאחא מספר דקות של התבוננות בוא ענה:
"הגזע שלכם הגיע לנקוגת אל-חזור, מכיוון שיש בינכם כאלו שישמידו את עולמכם לפני שיוותרו על כוחם... ניסינו ליצור קשר עם עולמכם החל מ1945, אך נסיונתינו נתקלן במעשי עוינות. אז עכשיו אני אומר לך, בני סופה גדולה מתאספת בעולמכם, זעם שחור שלא יכלה עצמו שנים רבות. לצבא שלכם לא יהיה פתרון, במדע שלכם לא יהיה ביטחון. ייתכן וימשיך לזעום עד שכל פרח בעולמכם ירעד, וכל בני האדם ישובו לתוהו ובוהו. המלחמה האחרונה הייתה לא יותר מהקדמה למה שיגיע ויקרה לגזע שלכם. אנו מכאן רואים זאת ברור יותר... האם תטען שאני טועה?".
לא, עניתי, זה קרה בעבר ימי הביניים הגיעו והחושך כיסה את האדמה למשך חמש מאות שנים.
"כן בני, ימי הביניים שמגיעים אליכם עכשיו יכסו את כדור הארץ בחשיכה, אך אני מאמין שחלקכן יחיו מחוץ לסערה, מעבר לה, קשה לי לומר. אנחנו רואים במרחק עולם חדש שמתעורר מהריסות הגזע שלכם. כשיגיע הזמן, אנחנו נבואנשוב בפניכם לעזור ולשקם את התרבות ואת הגזע שלכם. אולי עד אז תלמדו את חוסר התועלת הצומחת מן המלחמה והמריבה, ואחרי הזמן הזה חלק מהמדע והתרבות שלכם יוחזרו להתחיל מחדש. אתה בני, תחזור עם ההודעה הזו".
במילים אלו הסתיימה שיחתנו, עמדתי לרגע כחולם, אך ידעתי שהכל אמת. ומסיבה כל שהיא קדתי קידה קלה, מכבוד או מענווה אינני יודע. לפתע שתי המארחות היפות שליוו אותי היו שוב לצידי 'לכיוון הזה אדמירל', אמרה אחת. הבטתי שוב במאסטר לפני שעזבתי. חיוך קטן נמתח על פרצופו העתיק, 'להתראות בן', אמר, וסימן לשלום בידו, פגישתנו הסתיימה. יצאנו דרך הדלת הענקית וחזרנו במסדרון למעלית שוב, ועלינו למעלה. אחת המארחות דיברה שוב: 'עלינו למהר, אדמירל, המאסטר לא רוצה לעכב יותר את לוח הזמנים שלך, עליך לשוב עם ההודעה הזו לגזע שלך'. לא אמרתי דבר. כל זה היה מעט מעבר לאמונה. נכנסתי שוב לחדר בו המתין איש הקשר שלי. היתה לו הבעת פנים מתוחה. אמרתי לו שהכל בסדר. שתי המאחרות לקחו אותנו חזרה למטוס, אחרי שעלינו המטוס המריא ישר על ידי אותו כוח בלתי נראה שלקח אותנו בתחילת המסע. הצלחות המעופפות ליוו אותנו והדריכו אותנו חזרה. עליי לציין שלמרות שמד המהירות לא הצביע על תזוזה, טסנו במהירות.
0215 - הודעה בקשר 'אנחנו עוזבים אותך עכשיו אדמירל, המטוס ישוב לפעול ואתה יכול לשלוט בו עכשיו'. בהינו לרגע שצלחות נעלמות באופק. לרגע המטוס נפל וחזרנו לשלוט בו. לא דיברנו לזמן מה, כל אחד עם המחשבות שלו.
0220 - חזרנו לטוב מעל אזור של קרח ושלג, במרחק משוער של 27 דקות טיסה מהבסיס. הבסיס הביע הקלה שחידש עמנו את הקשר.
0300 - נחתנו ללא בעיות בבסיס. יש לי משימה לבצע.
מרץ, 11, 1947 - יצאתי מישיבה בפנטגון. ישיבה בה הצהרתי את תוכן ההודעה מהמאסטר. הכל מתועד. הנשיא עודכן. אני כרגע מעוכב למספר שעות (שש שעות וחצי ליתר דיוק.) אני עובר ראיון בדריכות על ידי צוות רפואי וצוות עם סווג בטחוני גבוהה ביותר. זה היה מבחן! אני תחת השגחה צמודה של פקחי הבטחון הלאומי של הארצות הברית הזו. אני מצווה לשמור על שתיקה בנושא בשם האנושות!!! לא ייאמן! הם מזכירים לי שאני חייל ועליי לבצע פקודות.
רשומה אחרונה 30/12/1956
השנים האחרונות מאז 1947 לא הטיבו עימי. אני כותב רשומה אחרונה ביומן זה. בגדול, עליי לציין שנשארתי נאמן לפקודה ושמרתי את העניין בסוד בכל השנים הללו. בניגוד מוחלטים לערכים שלי ולזכותי המוסרית. אני מרגיש שהלילה הארוך מתקרב אליי, הסוד הזה לא ימות עימי, וכמו כל אמת היא גם זו תנצח, מכיוון שהאמת היא התקווה היחידה עבור המין האנושי. ראיתי את האמת, היא עוררה את רוחי ושחררה אותי לחופשי! עשיתי את חובתי עבור הקומפלקס הצבאי התעשייתי המפלצתי הזה. עכשיו הלילה הארוך מתחיל להתקרב אליי, אך לא יהיה לזה סוף. כמו שהלילה הארוך בצפון האנטרטי מתסיים בזריחה מדהימה האמת תצוץ שוב... ואלו שבחשכה ייפלו אל אורה.. שראיתי את הארץ מעבר לקוטב, המרכז של הלא ידוע העצום.
אדמירל רי'צארד בירד.
חיל הים של ארה"ב.
דצמבר, 24, 1956
0215 - הודעה בקשר 'אנחנו עוזבים אותך עכשיו אדמירל, המטוס ישוב לפעול ואתה יכול לשלוט בו עכשיו'. בהינו לרגע שצלחות נעלמות באופק. לרגע המטוס נפל וחזרנו לשלוט בו. לא דיברנו לזמן מה, כל אחד עם המחשבות שלו.
0220 - חזרנו לטוב מעל אזור של קרח ושלג, במרחק משוער של 27 דקות טיסה מהבסיס. הבסיס הביע הקלה שחידש עמנו את הקשר.
0300 - נחתנו ללא בעיות בבסיס. יש לי משימה לבצע.
מרץ, 11, 1947 - יצאתי מישיבה בפנטגון. ישיבה בה הצהרתי את תוכן ההודעה מהמאסטר. הכל מתועד. הנשיא עודכן. אני כרגע מעוכב למספר שעות (שש שעות וחצי ליתר דיוק.) אני עובר ראיון בדריכות על ידי צוות רפואי וצוות עם סווג בטחוני גבוהה ביותר. זה היה מבחן! אני תחת השגחה צמודה של פקחי הבטחון הלאומי של הארצות הברית הזו. אני מצווה לשמור על שתיקה בנושא בשם האנושות!!! לא ייאמן! הם מזכירים לי שאני חייל ועליי לבצע פקודות.
רשומה אחרונה 30/12/1956
השנים האחרונות מאז 1947 לא הטיבו עימי. אני כותב רשומה אחרונה ביומן זה. בגדול, עליי לציין שנשארתי נאמן לפקודה ושמרתי את העניין בסוד בכל השנים הללו. בניגוד מוחלטים לערכים שלי ולזכותי המוסרית. אני מרגיש שהלילה הארוך מתקרב אליי, הסוד הזה לא ימות עימי, וכמו כל אמת היא גם זו תנצח, מכיוון שהאמת היא התקווה היחידה עבור המין האנושי. ראיתי את האמת, היא עוררה את רוחי ושחררה אותי לחופשי! עשיתי את חובתי עבור הקומפלקס הצבאי התעשייתי המפלצתי הזה. עכשיו הלילה הארוך מתחיל להתקרב אליי, אך לא יהיה לזה סוף. כמו שהלילה הארוך בצפון האנטרטי מתסיים בזריחה מדהימה האמת תצוץ שוב... ואלו שבחשכה ייפלו אל אורה.. שראיתי את הארץ מעבר לקוטב, המרכז של הלא ידוע העצום.
אדמירל רי'צארד בירד.
חיל הים של ארה"ב.
דצמבר, 24, 1956
תגובות
הוסף רשומת תגובה